כדי לקבוע אם התסמינים נגרמים כתוצאה מאנדומטריוזיס, הרופא מתחיל את האבחון באמצעות שיחה עם המטופלת לגבי ההיסטוריה הרפואית שלה, מאפייני התסמינים, ומאפייני מחזורי הווסת, ואז הוא מבצע בדיקת אגן הכוללת את בדיקת הנרתיק ופי הטבעת.
אם הבדיקות הראשונות, בשילוב עם התסמינים וגורמי הסיכון, מרמזים על נוכחות אנדומטריוזיס, הרופא עשוי להציע תחילה טיפול באמצעות תרופות נוגדות דלקת שאינם סטרואידיות (NSAID), או טיפול הורמונאלי, לפני שהוא ממשיך את האבחון עם בדיקות אחרות.
אם הטיפול משפר את התסמינים כעבור מספר חודשים, ניתן לקבוע סיכויים גבוהים יותר לאבחון אנסומטריוזיס. מאמר זה סוקר את הבדיקות המעמיקות המקיפות לאבחון המחלה.
שיטות אבחון שאינן פולשניות
כאשר המטופלת מציגה תסמינים העשויים להעיד על נוכחות אנדומטריוזיס, הרופא ממבצע גם בדיקה ספקולארית ובינומית בהמשך לחקר ההיסטוריה הרפואית והמשפחתית, והבדיקה הגופנית המלאה.
הוא סוקר את האגן על מנת לאתר הפרעות כגון ציסטות, צלקות או רקמת שריר, אותן ניתן לאבחן באמצעות סריקת אולטרסאונד, CT, או MRI.
בדיקות הדמיה לאנדומטריוזיס
מחקר שנקרא "שיטות פולשניות ולא פולשניות לאבחון אנדומטריוזיס", גילה שלבדיקות הדמיה יש תועלת מוגבלת באבחון המחלה, שכן הן חסרות את הרזולוציה הנאותה על מנת לזהות זיהומים או שתלים שטחיים באגן.
אולטרסאונד היא בדיקה זולה וקלה לביצוע, אך דורשת מיומנות מקצועית נאותה. סריקת MRI מדויקת יותר, אך הרבה יותר יקרה, וסריקת CT של האגן אינה משקפת היטב את איברי האגן ואינה יעילה לאבחון אנדומטריוזיס. אם מבצעים בדיקה זו, יש להשתמש בחומר ניגוד המזהה זיהומים אפשריים בשופכן ובכליות.
הליכי אבחון פולשניים
למרות השימוש הנפוץ בשיטות שאינן פולשניות לאבחון נשים לאחר שהבדיקות הראשונות מרמזות על נוכחות אנסומטריוזיס, מדענים מציינים כי ניתוח הוא השיטה היחידה היעילה לאיתור המחלה.
תקן הזהב לאבחון אנדומטריוזיס הוא בדיקה חזותית באמצעות לפרוסקופיה. היות ולא קיימת בדיקה שאינה פולשנית טובה לאיתור המחלה, במקרים רבים האבחון מתעכב. הדמיה המאשרת אנדומטריוזיס שטחי או עמוק, עשויה לסייע בהנחיית גישות טיפולים כירורגיים.
לפרוסקופיה
זהו הליך כירורגי המשמש לאבחון וטיפול באנדומטריוזיס. אם הרופא ממליץ על לפרוסקופיה, היא משמשת על מנת לאתר ואולי להסיר רקמה צלקתית, אך לא תמיד יש צורך בבדיקה זו.
היא מבוצעת במקרים בהם בעיות פוריות דורשות טיפול מהיר, או כאשר הטיפול לא הקל על הכאבים או בעיות הפוריות.
לא קל לאבחן אנדומטריוזיס
רופאים עשויים לטעות באבחון המחלה כתוצאה מבלבול התסמינים עם תסמיני מחלות אחרות, וחלק מהרופאים עשויים לרצות להימנע מניתוח לאישור האבחנה. בנוסף, התסמינים אינם קבועים ומשתנים עקב גורמים רבים. סיבות אלו מסבירות מדוע אנדומטריוזיס היא עדיין מחלה קשה לאבחון, עם שיעורים גבוהים של אבחון שגוי או מאוחר.
סקר שנערך על ידי האגודה הלאומית לאנדומטריוזיס, גילה כי 32% מהנשים הסובלות מהמחלה, התייעצו עם מומחה נוסף טרם ההפניה לגניקולוג, ו-25% מהנשים התייעצו עם שני מומחים נוספים לפני שהתייעצו עם מומחה אחר.
תסמיני כאב בקרב נשים בגיל הפוריות עלולים להיגרם כתוצאה מאנדומטריוזיס, במיוחד כאשר התסמינים מאופיינים באלמנט מחזורי. לכן כל הרופאים צריכים לגלות ערנות לאפשרות זו גם כשהמטופלת מציגה תסמינים שאינם גניקולוגיים.
