כל אישה מכירה את התקופה בחודש בה היא מתחילה להרגיש את התקרבות הווסת. הגוף כולו מתארגן לקראת המחזור – ההורמונים משתנים, האיברים מתאימים את עצמם וגם מבחינה רגשית ישנה הכנה לכך.
כל קבלת ווסת מבטאת את העובדה שהגוף התכונן להיריון שלא הגיע וכעת פולט החוצה את ההכנות הפיזיות שביצע.
אחת ההכנות החשובה ביותר היא התעבות רירית הרחם. זוהי שכבת תאים המרחיבה את עצמה סביב הרחם ומהווה מעין שכבת מגן שנועדה לרפד עבור הרחם את המקום. כאשר האישה לא נכנסת להיריון פולט הגוף את תאי הרירית המעובים – וזהו המחזור החודשי.
במידה ותאים אלו אינם מדממים החוצה אלא חודרים פנימה אל דופן שריר הרחם ונשארים שם – זהו מצב פתולוגי הנקרא אדנומיוזיס שחשוב להכיר.
תהליך התפתחות אדנומיוזיס
תאי רירית הרחם אמורים להיפלט מן הגוף כדימום הווסת. במצב של אדנומיוזיס חודרים התאים אל תוך שריר הרחם סביבו הם יושבים ומתחילים להשתרש במקום. כעת, במקום לדמם החוצה ולאפשר לגוף להתנקות, מדממים התאים פנימה. הדימום גורם לכאבים מאחר ולגוף אין אפשרות לפנות אותו באופן טבעי. מלבד הדימום עלולים לגרום התאים לתופעות נוספות.
תסמינים
התסמין הדומיננטי ביותר אותו חוות שליש מהנשים החולות באדנומיוזיס הוא כאב. הדימום במקום הלא נכון, התנפחות שריר הרחם בעקבות כך והשתרשות התאים במקום הלא נכון – כל אלו גורמים לכאבים עזים אצל חלק מהנשים.
חלק אחר יחוו דימומים קשים בעת המחזור. שריר הרחם אינו מסוגל להתכווץ בצורה מיטבית עקב הדימום הפנימי בעקבות תאי רירית הרחם – ולכן הדימום עלול להיות מסיבי במיוחד.
הקרבה בין שריר הרחם לשלפוחית השתן יכולה לגרום לכך שהגדלת שריר הרחם תלחץ על השלפוחית. בעקבות הלחץ ישנו צורך תכוף לריקון השלפוחית, ריצות לשירותים וקשיים בהטלת השתן.
השלכות
מלבד הכאבים והדימומים, אדנומיוזיס עלול להשפיע על נשים באופן קשה ביותר. השרשת התאים גורמת לשריר הרחם לאבד מיכולתו לעבוד כראוי. מסיבה זו, בעת היריון עלול שריר הרחם לתפקד בדרך שגויה ולגרום לירידה מוקדמת של מי השפיר. מחקרים רבים שנערכו בתחום הוכיחו כי אדנומיוזיס קשורה בקשר ישיר לירידת מים שלא בזמנה וכך ללידה מוקדמת.
בנוסף, עלולה האישה לחוות כאבים בעת קיום יחסי מין עקב הלחץ שנוצר משריר הרחם. כאבי החדירה עלולים להיות כה עמוקים וקשים עד כי חולות אינן מסוגלות לקיים יחסי מין בצורה תקינה.
אבחון
אדנומיוזיס ניתן לראות כבר באמצעות אולטראסאונד. באמצעות ההדמיה ניתן לאתר חוסר סימטריה בשריר הרחם ואפילו ציסטות מקומיות וכך לאבחן כי ישנה חדירה אל השריר עצמו. אבחנה זו יכולה להיות ראשונית ולאפשר חשד קליני, אך היא אינה מספיקה לצורך האבחון הסופי.
בדיקה רגישה ממנה היא ה-MRI. באמצעות ההדמיה ניתן לראות את האם שריר הרחם מעובה ומהו הגורם לכך. במידה והשריר אכן מעובה, יכול ה-MRI להבחין עד כמה חדרו תאי רירית הרחם אל תוך השריר וכך לאפשר לרופא לאבחן את חומרת הבעיה.
טיפול אפשרי
במידה והחולה אינה מעוניינת להיכנס להיריון בשלב הטיפול ניתן להשתמש בתרופות הורמונאליות שגורמות לאיזון גופני. איזון זה דוחה את קבלת הווסת, גורם לגוף להתגבר על הצורך בדימום וכך פותר את בעיית הכאבים והדימום המסיבי.
במידה והחולה מעוניינת להרות יש לבחון אופציה ניתוחית להסרת שכבת רירית הרחם בלבד, ללא נגיעה בשכבת השריר. ניתוח זה נחשב בעייתי מאחר והוא מסיר רק שכבה שטחית ביותר ולרוב לא יפתור את הבעיה במידה והיא מושרשת פנימה.
האפשרות האחרונה והקשה ביותר היא ניתוח לכריתת רחם. ניתוח זה יפתור את הבעיה מאחר ושריר הרחם יוסר כולו, אך התוצאה היא חוסר יכולת של האישה להרות. טיפול זה יכול להישקל רק לאחר סיום הילודה של החולות.
